על אודיסאוס, אל הנילוס ומנורת שבעת קנים בפסיפס של ׳בית לאונטיס׳, וגם על אריח ׳ציפור׳

׳בית לאונטיס׳ הוא מבנה גדול מן המאה החמישית שהתגלה בבית שאן ב-1964, ומה שמייחד אותו היא רצפת פסיפס ארוכה שכיסתה את מרכזו של אחד החדרים. כתובת הקדשה במרכז הפסיפס מזכירה אדם בשם לאונטיס שתרם את הפסיפס. תיאור של מנורה בת שבעה קנים לצד הכתובת מעיד על כך שאותו לאונטיס היה יהודי ושהמבנה שימש את הקהילה היהודית בעיר. מדובר במבנה בגודל של 300 מ״ר שכנראה כלל גם בית כנסת. התיאורים של אודיסאוס ושל אל הנילוס על רצפת הפסיפס מעידים על כך שבבית שאן של המאה החמישית יהודים לא נרתעו מאמנות שמקורה במיתולוגיה היוונית וגם לא מאמנות שהציגה אלים אחרים. אז מה מתואר בפסיפס של בית לאונטיס ומה בעצם הוא נועד להביע?

פסיפס ׳בית לאונטיס׳ (פרט)

השרידים של ׳בית לאונטיס׳ כבר כוסו מזמן ואין לו זכר בבית שאן, אבל את רצפת הפסיפס אפשר לראות במוזיאון ישראל. היא כוללת שלושה פאנלים, שבמקור הופיעו ברצף זה אחר זה ויצרו יחד שטיח מלבני באורך של מעל שמונה מטר. שלושת הפאנלים מוצגים במוזיאון בנפרד. הסרטון מראה את הפאנלים כפי שהם מוצגים בגלריה.

הפאנל העליון מציג את המפגש בין אודיסאוס לסירנות. אודיסאוס הוא אחת הדמויות הראשיות בסיפור מלחמת טרויה במיתולוגיה היוונית, ומפגשו עם הסירנות, שעליו מסופר ב״אודיסאה״ של הומרוס, מתרחש תוך כדי מסעו הארוך הביתה לאחר סיום המלחמה. הסירנות הן בנות-ים שחיו על אי מוקף בסלעים ופיתו מלחים בקולן המכשף להתקרב אל האי. כשאודיסאוס ואנשיו התקרבו לאי הסירנות הם הוזמנו למשתה אצל הקוסמת/מכשפה קירקה, שגילתה לאודיסאוס מה צפוי למי שנמשך לשירתן:

״הן מכשפות את בני האדם שסרים אליהן. כל מי שבתום לב מתקרב אליהן ושומע את קול הסירנות, לא ישוב, ואשתו ופעוטיו לא יקדמו את פניו בביתו ויזכו לעמוד לצדו ולשמוח. כי הסירנות בקול שירתן הצלול יכשפוהו״ (אודיסאה, פרק 12, שורות 44-39. תרגום: אהרן שבתאי).

קירקה מנחה את אודיסאוס לאטום את אוזני אנשיו בדונג כשהם חולפים על פני האי, ומציעה לו עצמו להיקשר לתורן הספינה כך שיוכל להתענג על שירת הסירנות ולהינצל ממוות.

״שיקשרו אותך בספינה המהירה בידיך וברגליך, ניצב, לפוף אל התורן בחבל, כך שתוכל לשמוע בעונג את קול הסירנות. ואם תתחנן ותדרוש שיתירו אותך אנשיך, שיקשרוך מיד בהרבה חבלים שיוסיפו״ (שורות 54-50. תרגום: אהרן שבתאי).

זאת הסצנה שמתוארת בפסיפס. בחלק העליון נראה אודיסאוס קשור לתורן בעזרת רשת חבלים, מביט שמאלה אל עבר החלק שלא השתמר, שם תוארה אולי אחת הסירנות. בחלק השמאלי של הפאנל נראית גם נימפת-ים רוכבת על מפלצת ימית גדולה שרגליה רגלי סוס (הראשים של שתיהן לא השתמרו), ובחלק התחתון נראית ספינת משא עמוסה בקנקנים, ובה ספן מאזין לסירנה שמנגנת מולו בחליל.

הפאנל העליון של פסיפס ׳בית לאונטיס׳ שמציג את אודיסאוס והסירנות

הסירנות הן התגלמות הפיתוי והמפגש שלהן עם אודיסאוס מבטא את הסכנה שבפיתוי וגם את הקושי לעמוד מולו. זו סצנה שמופיעה בהרבה יצירות אמנות מהתקופה הקלאסית, דוגמה נפלאה אחת מופיעה על קנקן מהמאה החמישית לפני הספירה. כאן הספינה של אודיסאוס נראית בין שני סלעים שעל כל אחד מהם ניצבת סירנה, וסירנה שלישית מרחפת לכיוונו של אודיסאוס שמתאמץ להישאר קשור לתורן.

אודיסאוס והסירנות על קנקן יווני מן המאה ה-5 לפנה״ס

© Trustees of the British Museum. Republished under the British Museum Standard Terms of Use for non-profit educational purposes.

באודיסאה אין שום התייחסות למראה של הסירנות, אבל באמנות הן קיבלו גוף של ציפור וראש של אישה. גם לסירנה מבית לאונטיס יש רגלי ציפור ( בהירות מאד ולכן קצת קשה לזהות אותן), אבל הגוף שלה נראה כמו גוף של דג (ואכן באמנות ובספרות שנוצרה במאות הבאות הסירנות קיבלו סנפיר של דג ונראו יותר כמו בת הים הקטנה).

הפאנל המרכזי של הפסיפס הוא זה שכאמור נותן לו הקשר יהודי. הפאנל הזה כולל רק כתובת הקדשה ביוונית שממוקמת בין 26 זוגות של ציפורים, וזה לשונה: ״ייזכר כטוב וכמשובח, אדון לאונטיס קלובאס אשר למען גאולת נפשו ושל אחיו יונתן הניח פסיפס זה בממונו שלו״.

הפאנל המרכזי של פסיפס בית לאונטיס שבמרכזו כתובת הקדשה

השם (היווני) לאונטיס שימש גם יהודים וגם נוצרים שחיו בארץ ישראל במאה החמישית, אך המנורה הקטנה שבצד הכתובת לא מותירה מקום לספק לגבי זהותם של האחים לאונטיס ויונתן.

הכתובת הזאת מחזירה אותנו לפאנל של אודיסאוס, משום שלאונטיס מוזכר גם שם בכתובת קצרה. ״אדון עזור ללאונטיס קלובאס״ הוא התרגום של הכתובת שמופיעה ברווח שבין דמות הספן לסירנה שמחללת מולו.

סירנה מחללת בחליל

מה המשמעות של הכתובת הזאת ואיזו משאלה היא נועדה לבטא אפשר רק לנחש. היא בהכרח מזהה את הספן כלאונטיס שאולי מבקש כאן להישמר מפיתויים, ואולי בכלל הוא מבקש גם כאן גמול על תרומתו למבנה. בכל מקרה, הכתובת הזאת מכניסה ממד אישי לסצנה המיתולוגית ובכך היא גם שופכת מעט אור על הבחירה בסצנה מיתולוגית מובהקת לעיטור של מבנה יהודי.

הפאנל התחתון של הפסיפס מתאר את נוף הנילוס.

הפאנל התחתון של פסיפס ׳בית לאונטיס׳ שמציג את נוף הנילוס

למעלה מימין נראה אל הנילוס, מציג ברווז בידו הימנית ובידו השמאלית, שאוחזת קנה-סוף, הוא נשען על קנקן שממנו נובע הנהר שזורם מטה. צמח לוטוס, ציפור, דג וספינה עמוסה קנקני יין, שאותה משיט ספן אחד נראים בנהר. אולי גם הספן הזה מייצג את לאונטיס שזוהה אולי בכתובת שלא השתמרה בצד שמאל של הפאנל. מעט למעלה מתואר מאבק בין שור לתנין (שהגיח מן הנהר, ורק ראשו שרד) וגם העיר אלכסנדריה שמיוצגת במבנה פשוט ומזוהה בשמה. מה שנראה כמו מגדל משמאל לאלכסנדריה הוא נילומטר, כלומר מתקן ששימש למדידת גובה מי הנילוס בימי הגאות ושבעזרתו קבעו את גובה המסים לאותה שנה (וזאת משום שהחקלאות במרחבים שמסביב לנהר היתה תלויה בכמות המים שיציפו את השטח). נילומטרים רבים הוצבו לאורך הנהר, גם באלכסנדריה.

נוף הנילוס היה נושא חביב על אמני פסיפס ברחבי הים התיכון מאז התקופה הרומית, ובארץ נמצאו כמה פסיפסים עם תיאורים כאלה. הפסיפסים הללו עיטרו מבנים מסוגים שונים, מבנים שהיו בבעלותם של יהודים, של נוצרים ושל פגאנים. דוגמה נוספת של פסיפס כזה שנמצא בארץ הוא הפסיפס מ׳בית הנילוס׳ בציפורי, מבנה-ציבור גדול שנבנה שם במאה החמישית וקיבל את הכינוי ׳בית הנילוס׳ בזכות הפסיפס. נראה שלפסיפסי הנילוס לא היתה משמעות מיוחדת מעבר לסתם דקורציה, דקורציה שהיתה כאמור חביבה על כולם.

נילומטר בפסיפס ׳בית הנילוס׳, ציפורי, המאה ה-5 (מקור: ויקיפדיה)

כמובן שהשאלה הכי מעניינת בנוגע לפסיפס של בית לאונטיס קשורה להווי היהודי שהיה בארץ במאה החמישית. מסתבר שיהודים לא נמנעו אז מאמנות פיגורטיבית, וגם לא מאמנות שהציגה סיפורים מהמיתולוגיה היוונית, ואפילו לא מאמנות שהציגה אלים אחרים. אותה מסקנה מתקבלת גם מהפסיפסים שהציגו את אל השמש בבתי הכנסת של טבריה, בית אלפא וציפורי באותה תקופה. תיאורו של אל השמש בבתי הכנסת מוסברת בכך שהיה זה בעצם תיאור מטפורי של השמש עצמה, כלומר דמות אנושית שנועדה לייצג את השמש ולא את אל השמש, וההסבר הזה נשמע משכנע משום שתיאורים אנושיים של השמש מופיעים במדרשי חז״ל. זאת אומרת שאמנים יהודים אימצו אייקונים מהאמנות הפאגנית כדי לבטא רעיונות שהופיעו במדרשים, ובמקרה של בתי הכנסת הם אימצו את האייקון של אל השמש כדי להציג את השמש בתור דמות אנושית כפי שהיא מופיעה במדרשי חז״ל. ויכול להיות שגם התיאור של אודיסאוס והסירנות ב׳בית לאונטיס׳ קשור לתוכן של המדרשים (על הדים לנוכחותן של הסירנות בכמה מדרשים אפשר לקרוא במאמר של גלית חזן רוקם). כך שהפסיפס של ׳בית לאונטיס׳ אולי לא סתם קשר סצנה מן המיתולוגיה ללאונטיס עצמו אלא ביטא באמצעותה הגות יהודית שמופיעה במדרש.

ולסיום, הציפורים.

26 זוגות הציפורים שמקשטות את כתובת ההקדשה בפאנל המרכזי הן מקור ההשראה לאריח ׳ציפור׳