מאיפה ההשראה לאריח ׳ציפור׳ ומה הסיפור של הפסיפס העתיק שממנו אימצתי את הציפור?

זה די ברור שפסיפסים עתיקים שנמצאו בארץ הם מקור השראה ראשון בשבילי, אבל בעצם הם גם סוג של אתגר. אתגר למצוא בהם דגם מתאים לאריח פסיפס קטן, כזה שישמש דקורציה לקיר בבית של המאה ה-21. זה הסיפור של אריח ׳ציפור׳, אבל הסיפור היותר מעניין הוא דווקא של הפסיפס שממנו אימצתי את הציפור.

מדובר בפסיפס שנמצא בבית שאן לפני כמה עשרות שנים בתוך שרידי מבנה ציבור גדול מהמאה ה-5. כתובת ביוונית במרכז הפסיפס מזכירה אדם בשם לאונטיס שמימן את יצירת הפסיפס, ומנורה קטנה בת שבעה קנים בצד הכתובת מעידה על כך שאותו לאונטיס היה יהודי ושהמבנה שימש את הקהילה היהודית בעיר. שתי סצנות מעל ומתחת לכתובת שמציגות את המפגש בין אודיסאוס לסירנות ואת אל הנילוס מעידות שליהודים במאה ה-5 לא היתה שום בעיה ליצור ולראות אמנות שהציגה סצנות מהמיתולוגיה היוונית ואפילו אלים אחרים.

בשלב מסוים העבירו את הפסיפס למוזיאון ישראל ואת שרידי המבנה הקדום שאותו הוא עיטר כיסו בחול, כך שלשניהם כבר מזמן אין שום זכר בבית שאן. אפשר להניח שאם הפסיפס היה נחשף רק היום כבר היו משאירים אותו בבית שאן לתמיד והוא היה יוצר שם נקודת חיבור בין עבר להווה (בדיוק כמו שנעשה עם הפסיפס המדהים שנמצא בלוד). את הפסיפס מבית שאן מציגים במוזיאון ישראל מחולק לשלושה פאנלים שתלויים בנפרד על הקיר, אבל במקור הם הוצגו כמובן ברצף אחד: ראשון – הפאנל של אודיסאוס והסירנות, שני – הפאנל עם הכתובת, שלישי – הפאנל שמציג את אל הנילוס. ועכשיו לשאלה המעניינת: מה עושים אודיסאוס ואל הנילוס בפסיפס יהודי מהמאה ה-5?

על אודיסאוס מסופר במיתולוגיה היוונית. הוא אחד הגיבורים הראשיים בסיפור מלחמת טרויה והוא במיוחד ידוע מהסיפור על מסעו הארוך הביתה בסוף המלחמה. לפי הסיפור, תוך כדי המסע הוא הגיע גם לאי הסירנות. הסירנות מתוארות כבנות-ים שחיו על אי קטן מוקף סלעים ושבעזרת קולן המכשף פיתו מלחים להתקרב לאי ולהתרסק על הסלעים. כשאודיסאוס ואנשיו היו בדרך לשם הם הוזמנו למשתה אצל הקוסמת קירקה שסיפרה להם מה קורה למי שמתפתה לשירת הסירנות:

״הן מכשפות את בני האדם שסרים אליהן. כל מי שבתום לב מתקרב אליהן ושומע את קול הסירנות, לא ישוב, ואשתו ופעוטיו לא יקדמו את פניו בביתו ויזכו לעמוד לצדו ולשמוח. כי הסירנות בקול שירתן הצלול יכשפוהו״ (״אודיסאה״ מאת הומרוס, פרק 12, שורות 39–44. תרגום: אהרן שבתאי)

לקירקה יש רעיון מקורי: היא מנחה את אודיסאוס לאטום את אזני אנשיו בדונג ובעצמו להיקשר לתורן הספינה, כך שכשישוטו ליד אי הסירנות הוא יוכל להתענג על שירתן וכולם יינצלו ממוות.

״שיקשרו אותך בספינה המהירה בידיך וברגליך, ניצב, לפוף אל התורן בחבל, כך שתוכל לשמוע בעונג את קול הסירנות. ואם תתחנן ותדרוש שיתירו אותך אנשיך, שיקשרוך מיד בהרבה חבלים שיוסיפו״

(שורות 50–54. תרגום: אהרן שבתאי)

וזה בערך מה שמתואר בפסיפס מבית שאן. אודיסאוס נראה כאן קשור לתורן ספינתו ברשת חבלים, לפניו נימפת ים רוכבת על מפלצת ימית (הראשים של שתיהן לא השתמרו), ומתחתיהן נראית ספינת משא עמוסה בקנקנים שיושב בה מלח, מאזין לסירנה שמנגנת בחליל.

הסירנות הן בעצם התגלמות הפיתוי, והמשמעות של סיפור המפגש בינן לבין אודיסאוס מבטא את הסכנה שיש בפיתוי ואת הקושי לעמוד מולו. זאת סצנה שהיתה אהובה על אמנים בתקופה העתיקה, והיא מופיעה בהרבה יצירות אמנות מאז. דוגמה אחת היא ציור יפהפה על קנקן מהמאה ה-5 לפני הספירה. כאן מתוארת ספינתו של אודיסאוס בין שני סלעים שעל כל אחד מהם עומדת סירנה, וסירנה שלישית מעופפת לכיוונו של אודיסאוס שמתאמץ להישאר קשור לתורן.

© Trustees of the British Museum. Republished under the British Museum Standard Terms of Use for non-profit educational purposes.

מעניין שבטקסט עצמו אין שום רמז למראה של הסירנות, אבל באמנות היוונית העתיקה הן קיבלו גוף של ציפור וראש אישה. גם לסירנה מבית שאן יש רגלי ציפור אבל יש לה גוף של דג – דמות שמבשרת אולי את מראה הסירנות מאמנות הרבה יותר מאוחרת, שבה במקום גוף של ציפור היה להן סנפיר והן נראו יותר כמו בת הים הקטנה.

הפאנל המרכזי של הפסיפס מציג 26 זוגות של ציפורים וגם את כתובת ההקדשה שזה לשונה (בתרגום לעברית): ״ייזכר כטוב וכמשובח, אדון לאונטיס קלובאס אשר למען גאולת נפשו ושל אחיו יונתן הניח פסיפס זה בממונו שלו״.

בארץ ישראל של המאה ה-5 נפוץ השם (היווני) לאונטיס גם בקרב יהודים וגם בקרב נוצרים, אבל המנורה הקטנה שבצד הכתובת לא מותירה מקום לספק לגבי זהותם של האחים לאונטיס ויונתן. אבל הכתובת הזאת מחזירה אותנו לפאנל של אודיסאוס, משום שלאונטיס מוזכר גם שם בכתובת קצרה – ״אדון עזור ללאונטיס קלובאס״ הוא תרגום הכתובת שמופיעה בין דמות המלח לדמות הסירנה המחללת.

אפשר רק לנחש מה נועדה הכתובת הזאת לבטא, אבל היא בהכרח מזהה את המלח כלאונטיס, שאולי ביקש להישמר מפיתויים, ואולי רק ביקש גמול על תרומתו לציבור. בכל מקרה, הכתובת הזאת מכניסה ממד אישי לסצנה ובזה היא שופכת מעט אור על הבחירה לתאר סצנה מיתולוגית מובהקת בתוך מבנה ציבור יהודי.

הפאנל התחתון של הפסיפס מציג את נוף הנילוס.

למעלה מימין נראה אל הנילוס, נשען על קנקן שממנו נובע הנהר שזורם מטה. צמח לוטוס, ציפור, דג וספינה עמוסה קנקני יין, שאותה משיט ספן אחד נראים בנהר. האם גם הספן הזה מייצג את לאונטיס? אין לדעת. עוד מתוארים כאן מאבק בין שור לתנין (שהגיח מן הנהר ורק ראשו שרד), העיר אלכסנדריה (שמיוצגת במבנה קטן ומזוהה בכיתוב), ונילומטר (שנראה כמו מגדל), כלומר מתקן ששימש למדידת גובה מי הנילוס בימי הגאות ושבעזרתו קבעו למעשה את גובה המסים לאותה שנה (זאת משום שהחקלאות במרחבים שמסביב לנהר היתה תלויה בכמות המים שיציפו את השטח).

נוף הנילוס היה תיאור אהוב ברחבי הים התיכון מאז התקופה הרומית, ובארץ נמצאו כמה פסיפסים עם תיאורים שלו. הפסיפסים האלה נמצאו במבנים שהיו בבעלותם של יהודים, של נוצרים, וגם של פאגנים. כנראה שלתיאור הזה לא היתה משמעות מיוחדת מעבר לסתם דקורציה, דקורציה שהיתה חביבה על כולם.

כמובן שהשאלה הכי מעניינת בנוגע לפסיפס של בית לאונטיס קשורה להווי היהודי בארץ ישראל של המאה החמישית. מסתבר שיהודים לא נרתעו אז מאמנות פיגורטיבית שהציגה סצנות מהמיתולוגיה היוונית ואפילו אלים אחרים. מסקנה דומה עולה גם מהפסיפסים שנמצאו בבתי הכנסת של טבריה, בית אלפא וציפורי והציגו את אל השמש. תיאורו של אל השמש על רצפת בתי הכנסת מוסבר בכך שהיה זה בעצם תיאור מטפורי של השמש עצמה, וההסבר הזה נשמע די משכנע משום שתיאורים אנושיים של השמש מופיעים במדרשי חז״ל. זאת אומרת שמה שהיה כאן הוא שהאמנים היהודים אימצו מוטיבים מהאמנות הפאגנית כדי לבטא רעיונות שבוטאו במדרשים, ובמקרה של בתי הכנסת, הם אימצו את הדמות של אל השמש כדי להציג את השמש כדמות אנושית, כפי שהופיעה במדרשי חז״ל. יכול להיות שגם התיאור של אודיסאוס והסירנות בפסיפס של בית לאונטיס קשור לתוכן שהופיע במדרשים (על הדים לנוכחותן של הסירנות בכמה מדרשים אפשר לקרוא במאמר של גלית חזן רוקם), כך שהפסיפס הזה אולי לא סתם קשר את לאונטיס עצמו לסצנה מהמיתולוגיה אלא ביטא באמצעותה הגות יהודית שמופיעה במדרש.

ולסיום: הציפורים. התאהבתי לא רק בדמויות שלהן עצמן, אלא גם באופן שבו צימדו ביניהן בפאנל. שני אריחי ציפור יוצרים יחד קישוט קיר באותו האופן.