חיפוש
  • Pnina Arad

העיר המתוארת: ירושלים

עודכן: 6 בספט׳ 2021


יצא לכם לחשוב פעם על הדימוי הכל כך מוכר של ירושלים באמנות? אותה פנורמה של העיר מכיוון מזרח, עם כיפת הסלע במרכז? מין דימוי סמלי של ירושלים שכבר מאות שנים הוא סימן ההיכר שלה.


הדימוי הזה הופיע בפעם הראשונה ב-1486 בתוך מפה של ארץ הקודש שנוצרה כדי להנציח מסע עלייה לרגל לירושלים. הנוסע הוא ברנהרד פון בריידנבך (Bernhard von Breydenbach) איש כנסייה מהעיר מיינץ שהגיע לירושלים ב-1483, והצייר שהכין עבורו את המפה הוא ארהרד רויוויץ׳ (Erhard Reuwich) — צייר ודפס מן העיר אוטרכט שהתלווה אל בריידנבך במסע כדי לתעד את המקומות לאורך הדרך. המפה הודפסה בתוך ספר שבו תיאר בריידנבך את המסע, והספר הזה, שהיה בין הראשונים שהודפסו לאחר המצאת הדפוס, היה רב מכר במושגים של אותם ימים (הודפס ב-12 מהדורות בשפות שונות). והמפה היא אמנם מפה, אבל לא במובן שאנחנו חושבים עליו. זאת היתה יותר תמונה של נוף קדוש שלמעשה שימשה תחליף לנוף עצמו. וזה שהיא לא נועדה לשימוש מעשי בשטח, ברור רק מן העובדה שאין בה בכלל דרכים...


וכך היא נראית:


היא מודפסת על נייר באורך 128 ס״מ, והיא מציגה את הארץ בצורה האופיינית למפת ארץ הקודש מימי הביניים - הארץ מתוארת מכיוון מערב עם הים התיכון למטה, הצפון משמאל, הדרום מימין. החידוש כאן הוא התיאור הפנורמי של ירושלים ששובץ במרכז ותופס שליש משטח המפה.


והנה במבט מקרוב:

כשבוחנים היטב את התיאור הזה, מגלים שהוא מציג את העיר מכיוון מזרח, בניגוד לשאר הארץ שנשקפת מכיוון מערב. כיפת הסלע — המבנה המוסלמי שניצב על הר הבית ומכונה כאן ״מקדש שלמה״ בהתאם למסורת הנוצרית — היא המבנה הקרוב ביותר שנראה מעבר לחומה. זה המראה של העיר שנשקף מהר הזיתים, ויש להניח שהוא מבוסס על רישומים שרוייביץ׳ צייר בשטח. אבל נראה שלתיאור הזה אימץ רוייביץ׳ קונבנציה חדשה שהתגבשה אז לתיאור ערים — תיאורים פנורמיים שלהן מנקודת תצפית גבוהה, שהדגישו את המבנים המאפיינים של העיר. דוגמה אחת היא הפנורמה של פירנצה מ-1490 (שידועה בשם ״נוף עם שרשרת״, view with the chain), שבה המבנה המודגש במרכז העיר הוא הדואומו (הקתדרלה).



בפנורמה של ירושלים, המבנה שהודגש הוא כיפת הסלע. ברור שהצבתו בדיוק במרכז הפנורמה נועדה לשוות לעיר דימוי של עיר אידאלית, והזיהוי שלו כמקדש שלמה, נועד לקשור את העיר של ההווה עם העבר של כתבי הקודש.

חשוב להדגיש: למראה של ירושלים מכיוון מזרח נקשרה משמעות תיאולוגית, שכן זהו המראה שישתקף על-פי האמונה לעיני המשיח. כך שהתיאור הזה לא סתם הציג את העיר בהתאם לקונבנציה, אלא שיקף תפיסה דתית.


הדימוי הזה של העיר הפך עם הזמן לאיקוני. אנחנו מוצאים אותו, למשל, גם במפה יהודית של הארץ, שנוצרה במנטובה (איטליה) באמצע המאה ה-16 — מפה מעניינת מאוד שמציגה את יציאת מצרים לארץ כנען, ובמרכז כנען, את ירושלים.


(קטע מן המפה שמציג את כנען)


גם המפה הזאת מציגה את הארץ מכיוון מערב אבל את ירושלים מכיוון מזרח (כנראה בהשראת המפה של בריידנבך), וגם כאן ניצב המקדש במרכז, והוא מתואר בדמות כיפת הסלע. כך שגם נוצרים וגם יהודים ראו בכיפת הסלע המחשה פיזית למקדש שחרב, ואלה ואלה הציבו את המבנה במרכז התמונה כדי לאפיין את ירושלים כעיר קדושה ואידאלית. גם במפה היהודית נקשרה כמובן משמעות משיחית למראה העיר ממזרח.


התיאור הזה של ירושלים הפך במאה ה-16 לאיקונה ששוכפלה באטלסים, בספרי מסעות ובספרי ׳היסטוריה עולמית׳. דוגמה אחת מופיעה באטלס ׳ערי עולם׳ (Civitates Orbis Terrarum) שהודפס בעיר קלן ב-1572 על-ידי גיאורג בראון ופרנץ הוגנברג.



במאה ה-19 תורגמה האיקונה הזאת לציורי נוף. ברור שלא היתה זו רק נקודת התצפית האידאלית מהר הזיתים שמשכה אליה את הציירים האוריינטליסטיים, אלא גם המסורת הוויזואלית ארוכת השנים שטמנה בחובה משמעויות דתיות ותרבותיות. דוגמה אחת היא הציור של דיוויד רוברטס, צייר אנגלי שהגיע לירושלים ב-1839.



זאת המסורת הוויזואלית שאיתה מתכתב הפסיפס ״נוף ירושלים״.



אתם שואלים איך מוסלמים תיארו את העיר? אני לא מכירה ציורים פנורמיים של העיר שנעשו על-ידי מוסלמים בתקופות מוקדמות. אם מישהו מכם מכיר, אשמח אם ישתף אותנו. ובכלל, אשמח לכל תגובה או שאלה.

71 צפיות0 תגובות